פסק-דין בתיק עש"א 53639-10-13

ערעור על פי סעיף 10 לחוק שיקים ללא כיסוי, תשמ"א-1981.

רקע כללי וטענות הצדדים

1.      המערער מנהל חשבון אצל המשיב. לטענת המערער החשבון מתנהל מזה 15 שנים ללא מסגרת אשראי; המשיב הודיע לו כי חשבונו יוגבל החל מחודש 11/13 עד חודש 11/14; המערער עותר לבטל הבאת שיק מס' 1086791, שתאריך פירעונו חל ביום 11.10.2013 (להלן :"השיק"), במניין השיקים שסורבו.

2.      לטענת המערער, ביום 10/10/2013 הוא הגיע לסניף הדואר הראשי ברחוב יפו בירושלים, על מנת להפקיד 2,000 ש"ח במזומן; לאחר המתנה ארוכה הוא נדרש על ידי הפקידה להציג תעודה מזהה, ואולם לא היתה ברשותו תעודה מזהה, לדבריו משום שהוא חרדי המשתייך לזרם נטורי קרתא, ובאופן קבוע הוא אינו מסתובב עם תעודה מזהה, מסיבות אידאולוגיות.

חרף הפצרותיו לאפשר לו להפקיד את המזומנים, והסבריו שאם הכספים לא יופקדו, השיק יסורב, וחשבונו יוגבל, הדבר לא הועיל; בעקבות כך הוא חזר לביתו כדי להביא תעודה מזהה, ואולם משחזר לסניף מצא אותו סגור; בעקבות כך הוא נאלץ לבצע העברה בנקאית באמצעות חשבון של חברו, בסך 2,000 ש"ח ביום 11/10/2013, היום שבו הוצג השיק לפרעון. ואולם, חרף ההעברה, השיק סורב.

המערער ממשיך וטוען כי, הוא נהג בדרך כלל להפקיד כספים לחשבון הבנק ללא צורך בהצגת תעודה מזהה.

עוד נטען על ידי המערער כי, הוא רכש דירה ביום 21/3/2013, והוא מחויב לפרוע את תמורתה בתשלומים; לצורך מימון הדירה היא ביקש ליטול משכנתא, ואם ההגבלה לא תבוטל, הוא לא יוכל לקבל את המשכנתא, וייגרם לו ולמשפחתו נזק כבד.

לטענת המערער, היה על המשיב לא לסרב לפרוע את השיק, זאת לאור הוראת סעיף 10 (א)(1) וסעיף 10 (א)(3 ) לחוק, שכן, הוא העמיד לרשות המשיב סכום במזומן לפני מועד פירעון השיק, והיה על המשיב להימנע מלהחזיר את השיק.

3.      מנגד נטען על ידי המשיב כי, הוא פועל מכח חוק הדואר תשמ"ו-1986, ושירותיו ניתנים על ידי חברת הדואר על פי הוראת סעיף 88 לחוק; על פי הוראות החוק, המשיב אינו רשאי לתת למערער אשראי ומשיכת יתר; כל השיקים שחזרו בחשבונו של המבקש וגרמו להגבלתו, חזרו משום שבחשבון לא היתה יתרה מספקת על מנת לכבדם ביום פירעונם.

ביום 10/10/2013 היתרה בחשבון המבקש עמדה על כ- 455 ש"ח; באותו יום הוצג לפירעון השיק על סך 1,639 ש"ח; מאחר ובחשבון לא היתה יתרה מספקת לכיבוד השיק, הוא חזר מסיבה "אין כיסוי מספיק", ונרשם במניין השיקים המסורבים; העברת הכספים לחשבון בסך 2,000 ,ש"ח בוצעה ביום 13/10/2013 לאחר שהשיק כבר חזר.

המשיב ממשיך וטוען כי, בהתאם לנהליו, לצורך ביצוע הפקדת מזומן בחשבון, על הלקוח להציג בפני הפקיד תעודה מזהה; בהפקדה מעל 10,000 ש"ח יש להציג תעודת זהות או דרכון לאזרח זר בתוספת למסמך נוסף; המשיב לא חתם ולא הסכים בעל פה לשום הסכם בינו לבין המערער למתן מסגרת אשראי; המשיב מנוע ממתן מסגרת אשראי מכח החוק.

דיון והכרעה

4.      לאחר שנתתי את דעתי לטענות הצדדים ולמכלול חומר הראיות בתיק, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הערעור להתקבל.

5.      מהפסיקה עולה כי, חוק שיקים ללא כיסוי נועד על מנת להילחם בתופעת הוצאת שיקים ללא כיסוי מספיק. סבורני כי הכוונה היא להעדר כיסוי מהותי, היינו: הוצאת שיקים על ידי מי שאין ביכולתו לעמוד מבחינה כלכלית מאחורי השיקים שהוציא ולפרוע אותם; ולא  להעדר כיסוי טכני, כתוצאה מתקלה טכנית בניהול החשבון.

בענייננו, כאמור, המבקש ביקש להפקיד כספים במזומן יום לפני הצגת השיק לפירעון; ההפקדה נמנעה מסיבה טכנית בלבד; בנסיבות אלה סבורני כי בעת הצגת השיק לפירעון, המערער לא היה במצב של העדר כיסוי מהותי בגין השיק הנמשך.

בנסיבות אלה סבורני כי אפשר להחיל את הוראת סעיף 10 (א)(3) לחוק, שלפיה היה למערער יסוד סביר להניח שהיתה על הבנק חובה לפרוע את השיק, משום שהבנק ידע לפני הצגת השיק לפירעון, שהמערער ביקש להפקיד כספים במזומן.

המערער הסביר לפקיד המשיב אודות החשש בדבר הגבלת חשבונו; המערער מסר כי בעבר הוא היה מפקיד כספים ללא הצגת תעודה מזהה, לפיכך ניתן היה לצפות מהמשיב לאפשר למבקש להפקיד את הכספים, כפי שנהג בעבר ובכך למנוע סירובו של השיק.

6.      לנוכח האמור הערעור מתקבל. אני מחליט כי יש לגרוע את השיק נשוא הבקשה מרשימת השיקים המסורבים, ולבטל את הכרזתו של המבקש כלקוח מוגבל.

      בנסיבות העניין, אין צו להוצאות.